יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, יום שכולו מבמן עוז וגבורה יהודית ובעיקר אמונה. את התינוקת אדל ביטון מדינה שלמה זוכרת, איך נגדעו חייה באיבה, איך נקברה התינוקת הרכה הזו באדמה (יום הזיכרון)

אנו, ההורים השכולים, נעים בשני מעגלים, מעגל ה'יש' ומעגל ה'אין', ועם השנים לומדים באטיות להוסיף 'יש' מאיר לתוך עולמנו המלא ב'אין'. ביום הזיכרון מאחלים לנו: שיעבור בקלות. מה זה בקלות? אנו רוצים שיעבור בכל העצמה שממנה רק נצמח * מתוך הנאום של מרי דן-גור, אם שכולה - גיבורה

לא אנסה לשכנע אתכם בערך לימוד התורה, היסוד לחיינו ושיש לנו תפקיד הסטורי לשמור על תורת ישראל סוד קיומינו. היום אשתוק, כי לא מתים מאהלה של תורה ומפגז - כן (יום הזיכרון)

שיבולע המוות לנצח, זו המטרה. כדי לכבוש את המטרה הזו צריך להציב יעדים, את נצחון החיים על המות ניתן בדרך אחת -'אחרי מות קדושים' * איך מתמודדים עם ה'אחרי מות'? (יום הזיכרון)

מלחמה זה דבר לא פשוט. מלחמה זה דבר כואב. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אנחנו מרכינים ראש בפני אלו שמסרו את גופם, כדי לאפשר לנו לחיות בארץ ישראל. אנחנו קוראים ליום הזה 'יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל' אבל לפעמים שוכחים שיש מערכות נוספות בהם נופלים חללים לעם ישראל, לא בגופם, אולם בנשמתם

פוסט שריגש במיוחד את קוראי הרשת, הוא הפוסט הבא של האב דימטרי פולג שמתאר מדוע קרא לבנו על שמו של החייל "הדר גולדין" שנהרג "בצוק איתן". האב שיתף את הרשת בתחושותיו ואף העלה את תמונת בנו (מתוך דף הפייסבוק)

סיפורי זיכרון, חללים שנפלו, יתמות שכול ואבדן, אלפי אנשים יפקדו את קברי בניהם שאבדו במטרה אחת למען מדינה אחת, הם אלו ששילמו את המחיר בחייהם, יזכור

זה סיפורה של אשה שהקדישה את חייה לאלמנות וליתומי צה"ל. שפרה מרוזוב עצמה התאלמנה מבעלה, חלל במלחמת ששת הימים. משם היא החליטה להקל במעט על הכאב של נשות הגיבורים