ההתרחשויות האחרונות ועליית קולן של הנשים החרדיות המבקשות הכרה פוליטית, מעבר למהומה שעוררו ומבלי משים, פתחו צוהר לשיח נשי חדש. או ליתר דיוק, שיח חדש בדבר נשיות. כי דומה ששיח כזה במחוזות החרדיים מעולם לא היה. והנה, בעקבות ה"ספין" התקשורתי החלו לצוץ בריבוי הכותרות: "אני האישה החרדית", "אני האישה האמתית" או "אני החרדית האמתית" וכיוצא באלו. כאשר דווקא הכותרות הללו מעידות על הצורך הנשי האמיתי המבקש מענה.

ואכן אחרי שהסערה התקשורתית שככה, מה שנותר הוא הד קולה של האמת הנשית. שיותר מכל מבקשת לה את ידיעת עצמה. את ההגדרה הפנים נשית. לא את הכרתו, הסכמתו או אישורו של הזולת הגברי, כי אם את הכרתה שלה עצמה. כאשר הידיעה העצמית הנשית הזאת, היא אשר תביא בהכרח לגילוי וחשיפת העוצמה הנשית, וביתר שאת. כאשר גלוי וידוע כי המכיר בכוח עצמו אינו זקוק להוכיח את כוחו בהפגנתיות, כי אם יכול סוף סוף לשקוט ולנוח במקומו השלם, מתוך ביטחון כנה ועמוק בעצמו, או בעצמה, במקרה הזה.

וחשוב להבין שהחיפוש הנשי הזה אחר מקומו הנכון, הראוי ובר הביטוי העצמי המדויק בעולם, הוא אותו חיפוש של כלל התנועות הפמיניסטיות למיניהן, אשר הטעות העיקרית שלהן היא לא החתירה לשוויון זכויות והזדמנויות, כי אם הקרבת נשיותן בדרך לשם, מתוך מחשבה שהשגת מטרתן טמונה בשוויון היכולות, המבנה האישיותי והאיכויות.

מה שיוצא מכך הוא, שדווקא הפרדוקס הנשי – חרדי, או הנשי – יהודי, של הצורך בביטוי מחד ורצון לצניעות מאידך, עת יבוא על פתרונו, יביא את הבשורה לכלל הנשיות, באופן חוצה מגזר. כי זאת דווקא הנשיות היהודית, אם נעמיק להתבונן וללמוד את הדברים הנכונים, אשר מטיבה כל כך להגדיר את עצמה ואשר מוצאת לנשים כפרטים את מקומן השליו, הנוח, המספק והמגשים את עצמו.

זהו אינו מאמר היוצא נגד פתיחת אפשרות כלשהי לנשים. חלילה. זהו מאמר הקורא לנשים להשכיל להבין את עצמן טוב יותר מתוך חיבור לנשיות שלהן, להבדיל מבריחה ממנה, שכן דווקא חיבור זה הוא המפתח לעוצמה הנשית, לכוח הנשי ולגילוי שלהם בעולם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'Mame' ותישארו מעודכנים

החלוקה הזכרית נקבית אינה מנת חלקם של נשים וגברים לבדם. חלוקה זו מתקיימת בכל רובדי הקיום. היא מתקיימת בנפשו של כל פרט, גבר או אישה ומתקיימת גם במימדים רחבים הרבה יותר מנפשות בגוף גשמי. החלוקה הזאת היא תבנית קיומית, אשר ראשיתה בקודשא בריך הוא ושכינתיה.

בורא עולם וכנסת ישראל. צמד המורכב משני חלקים, אשר כל אחד מהם אוצר בתוכו את פוטנציאל השלמות של השני, את הגשמתו המוחלטת של השני. שני חלקים המשוועים ובעזרת ה' ובקרוב, להתאחד.

אנשים ונשים החיים בעולמינו זה, הם ביטוי נוסף של החלוקה המהותית הזאת, הם השתקפות שלה, הם מייצגים שלה. על מנת להעמיק ולהבין טוב יותר את האיכויות הגבריות והנשיות בתחתונים יש להתבונן ראשית בעליונים, במהותם ובדינאמיקה של מערכת היחסים השוררת ביניהם.

נתמקד בפן הנשי שבמערכת היחסים הזאת - כנסת ישראל. כלל נשמות ישראל. עם ישראל. החוויה היהודית הינה חוויה של הזדקקות מתמדת לסיוע האלוקי, היא חוויה של השתוקקות להתמלא בשפע האלוקי והיא הידיעה שמבלי אלוקי ישראל ושמו עלינו, אין לנו, עם ישראל מעצמנו כלום. החוויה הזאת מתוארת כמשל אנושי גברי- נשי, במפורסם ובגאוני מכל, ב"שיר השירים". שם מוגדרים באופן מובהק קב"ה וכנסת ישראל כאישה אהובה ודודה, כגבר ואישה.

החוויה היהודית, החוויה של עם ישראל, היא נשית מעיקרה. היא חווייתה של אישה ביחס לדודה ויתרה מכך, החוויה הזו מתממשת באופן קיומי, אותנטי ויומיומי אצל הנשים דווקא.

שתי הבנות עיקריות נובעות מן האנלוגיה אישה- כנסת ישראל. הראשונה, הינה בדבר האיכות והעוצמה האדירה המתגלמות בנשים וחשיבות הביטוי שלהן והשנייה היא שככל שנשכיל לדעת את התפקיד המיוחד של כנסת ישראל ביחס לקב"ה. כך נדייק יותר בהבנת תפקידנו כנשים בעולם.

להגדרת תפקידם של שני הצדדים במערכת היחסים האלוקית הזאת, קב"ה וכנסת ישראל, הזכרי והנקבי, ישנם בנמצא שני מושגי יסוד: "משפיע" ו"מקבל" או לחילופין "אור" ו"כלי". הקב"ה הוא המשפיע חיים מטובו ובחסדו ועם ישראל הוא הסופג ומקבל אליו את ההשפעה ומשמש לה כלי.

וחשוב להבין. ה"מקבל" הצד הנשי במשוואה אינו פאסיבי, אינו שותק ואינו נעלם, אדרבא הקב"ה הצד הזכרי, הוא הקרוי נעלם וזה דווקא הפן הנשי המשמש לו מציאות, המגשים ומבטא את הפוטנציאל שהוא, המוציא את כוחו אל הפועל.

יחד עם זאת וכאן טמונה המורכבות הנשית, ה"מקבל" נותר "מקבל". הוא לא המשפיע. יש לו מקום חשוב וראשון במעלה, יש לו יכולת הנעה של המציאות והוא המעצב שלה בפועל, אבל התבנית שלו היא אחרת. התבנית של ה"מקבל", התבנית של ה"כלי", התבנית הנשית, היא עגולה. היא לא ישירה. היא בסיבובים.

אישה בנויה עיגולים עיגולים, בגוף, בנפש, במהות. במעגלים היא פונה אל עצמה פנימה ומתוך סיבוב היא פונה חוצה אל הזולת. זה סוד החכמה הנשית. מי מאיתנו הנשים אינה יודעת, שכשאנחנו רוצות לממש את הרצונות שלנו, כשאנחנו רוצות שדברים יעשו, אנחנו לא עושות זאת באופן ישיר אלא בעקיפין עם הרבה סיבובים.

לדוגמא: אם אישה רוצה שבעלה יעשה דבר מה, היא ראשית מחכה לזמן ולתנאים המתאימים לומר לו את אשר בפיה, למשל כשהוא נינוח ורגוע, היא יודעת לפתוח בדברי מתיקה ולהחמיא לו, ולבסוף כשהיא מציגה בפניו את מה שהיא רוצה שיעשה, היא לא מוכיחה את צדקתה, אלא היא מסבירה לו כמה טוב זה יהיה בשבילו. אם היא הייתה פונה באופן ישיר, הדברים לא היו מתקבלים והיא הייתה נתקלת בהתנגדות.

הבינה הנשית יודעת שישירות אינה משתלמת לה וזה דווקא העיגול, הזורם יחד עם התבנית הטבעית שלה, שמהווה מפתח למימוש רצונותיה.

הביטוי הגלוי של העוצמה הנשית בעולם טמון ביכולתן של הנשים להתחבר לעצמן, לתפקידן כ"מקבל" ובהבנתן כי הנשיות שלהן היא סוד הכוח שלהן ולא המגבלה שלהן. מבט פשטני יהיה זה הרואה את הנשיות בטהרתה כמשבצת צרה ובלתי מאפשרת, את תפקיד "המקבל" כנחות ואת הצנוע כמשולל זכות לביטוי. אבל פשטנות אינה תכונה נשית.

רק הנשים הן אלו אשר יכולות ליצוק רוחב עומק ומשמעות לתפקידן הכל כך חשוב בעולם ואלו הן הנשים החרדיות בפרט אשר בכוחן לבטא עוצמה נשית מבלי לאבד מאום מצלם נשיותן.