הרשל' שטיינר פסע בנמרצות בחצר מפעל "פליישיין מוצרי בשר", הוא נכנס למשרדו הצמוד למפעל ועבר על עשרות המיילים שהגיעו במהלך השבוע. הבנק שלח מאזן של מחצית השנה האחרונה, הוא נשך את קצות שפתיו מול המספרים שריצדו מול עיניו, המאזן הראה על ירידה מתמדת בהכנסות אמנם לא דרסטית, אך בהחלט מדאיגה. הרשל' לא היה מוכן לקבל זאת.

המפעל עבר אליו בירושה מאביו ר' שמעון, שנקרא בפי כל "הסוייחר הפולני", כך זכרוהו יוצאי פולין שהכירו את משפחת שטיינר כמשפחת קצבים ידועה. ר' שמעון יצא לגמלאות לא לפני שהכשיר את בנו הרשל' למלא את מקומו. הרשל' אברך צעיר כשרוני ומלא מרץ, רצה להוכיח שהוא יודע לעשות הכל יותר טוב מכולם, לפני שלוש שנים נכנס למפעל מצוייד בהוראותיו והדרכותיו של אביו, הוא ניהל את המפעל בנמרצות האופיינית לו. בהתחלה הכל הלך למישרים, לקוחות וספקים קבועים, הכל הצביע על יציבות וניהול תקין.

הם היו אחד ממפעלי הבשר הגדולים באיזור ברוקלין, סיפקו בשר כשר למהדרין לכל החנויות באיזורים החרדיים, ואף בניו-יורק רבתי אלא שבשנה האחרונה, בעצם מאז שנכנסה לאיזור יבואנית הבשר הכשר "פסטרים" שייבאה בשר כשר מארגנטינה, החל מפעלו של הרשל' לאבד גובה. מחיר הבשר מארגנטינה נמוך בשלושים אחוז ממחיר הבשר שהוא מכר, ובצירוף המשבר הכלכלי הפוקד את אמריקה, החלו קליינטים רבים לצרוך את הבשר הארגנטיני, למרות איכותו הירודה בהרבה מרמת איכות הבשר האמריקאי, בשר עגלים רך עם רמת שומן נמוכה. ולמרות זאת אצל עקרות בית רבות איכות הבשר בסיר, היתה תוצאה ישירה לכמות הכסף בארנק.

הרשל' הרהר במצב לא אחת, הבין שאם הירידות במכירות ימשכו, הוא יאלץ לצמצם את המפעל ולפטר עובדים מה שמאוד לא רצה. הוא הרשל' רוצה לראות רווחים, להוכיח לכולם ובעיקר למשפחה, שהוא כשרוני ומוצלח לא פחות מאביו וסבו, ויודע לנהל את המפעל במקצועיות ואף להעלות את הרווחים. הוא מוכרח למצוא מוצא, המוצא היחיד הבא בחשבון לייבא בשר מארגנטינה. הוא לא שש לאפשרות זו, איכות הבשר שם לא היתה ברמה שמפעל "פליישיין" רגיל לשווק.

אביו ר' שמעון הדגיש תמיד הכשרים טובים יש הרבה, אבל איכות בשר טובה יש מעט, ואיכות הבשר שלהם, זה הדגל שלהם, לכן לעולם לא יתפשר באיכות הבשר, רק שעכשיו השתנו הזמנים, גם האבא הקשיש ר' שמעון חייב להודות, ואם הם ימשיכו באותה רמת מחירים ולא יקראו נכון את השוק, הם ייאלצו לשתק חלק מאולמות הייצור, לפטר עובדים, נהגים ולמכור משאיות, וזה עלול להיות רק ההתחלה אל מדרון חלקלק.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'Mame' ותישארו מעודכנים

הרשל' הניח את ידיו על אוזניו, ההמולה מאולם הייצור חדרה למשרד, עכשיו לא סבל זאת. היו לו שלושים וששה עובדים, חלקם יהודים חרדים מהקהילה שלו, פרנסתם מוטלת על כתפיו, ואם ייאלץ לפטר עובדים אלו, יהיו חבריו מהשטיבל מפוטרים, אנשים בעלי משפחות גדולות שהמפעל מטה לחמם, כיצד יביט בעיניהם.

עליו להחליט מה הוא עומד לעשות, הוא לא יכל לדחות זאת ללא סוף. ידו אחזה בלי משים בפקס שהגיע הבוקר אותו הניחה המזכירה על שולחנו, רק עתה הבחין בו. היה זה פקס חתום על ידי ג'ו בייקין הקניין הראשי ברשת מלונות הילטון בניו יורק, בייקין כתב לו שהשנה לקראת החגים הם מעוניינים לרכוש רק עשירית מכמות הבשר הרגילה, הוא הסביר זאת במחיר הגבוה של בשר פליישיין לעומת מחירי הספקים האחרים.

הרשל' החוויר קמעא, שפתיו ננשכו עד כאב, הרשת הזו היתה אחד הקניינים הריוחיים ביותר שלו, מדובר ברשת מלונות שרכשו ממנו כמות בשר נכבדה ביותר. ההודעה הזו גרמה לו לרפיון ידים של ממש. הוא נשען על משענת כורסת העור נשם עמוק אסור לו לוותר, כאן לא מדובר בקמעונאי קטן זה או אחר, רשת מלונות זה ענין אחר, אם ישמט ממנו גם פלח שוק המלונות, הוא באמת במצב רע.

הרשל' הורה למזכירתו אסתר לקשר אותו טלפונית עם ג'ו בייקין החתום על הפקס. בייקין היה מיד על הקו. "הלו ג'ו, מדבר הרשל' שטיינר ממפעל "פליישיין בשר". שתיקת הפתעה ואחריה התעשתות מהירה "שלום מיסטר שטיינר מה שלומך"?

"בסדר גמור איך אצלך"? "עובדים קשה העיקר שיש פרנסה, מה חדש"? "שמע ידידי, קבלתי ממך פקס הבוקר, הוא לא מוצא חן בעיני". ג'ו המהם קלות "אתה צודק גם בעיני הוא לא מצא חן, אך מה לעשות זה המצב, המשבר הכלכלי פוגע בכולנו וצריך להיערך בהתאם, אינך חושב מיסטר הרשל'"? הרשל' התקומם "מה החלופה שלכם, אתם בכלל יודעים במה אתם הולכים להאכיל את הלקוחות שלכם"? שאל בתרעומת.

"מה זאת אומרת בבשר משובח, אנחנו לא חושבים לרדת באיכות, בהילטון יש שפים, היודעים להבחין בין בשר טוב לג'אנק". "או קיי, ליהוי ידוע לך הבשר שאתם עומדים לקנות הינו בשר בהכשר לא מהודר, או שאיכותו ירודה. אתה יודע אין ארוחות חינם".

ג'ו שתק לרגע, ואז ענה בקול ענייני "הבעיה שאתם יקרים בשלושים אחוז מהמתחרים, זה מסתכם בעשרות אלפי דולר בשנה, לא כסף אצלך"? הרשל' נאנח, "כסף כסף הכל כסף ומה עם האיכות ומה עם המוניטין, לא מדבר אצלכם"? "מדבר, אפילו צועק..." ג'ו הביט בשעונו, יש לו הבוקר מטלות לא מעטות, הוא הקדיש לשיחה עם הנודניק הזה יותר מעשר דקות, זמן שווה כסף, ודאי הזמן שלו, "אתה יודע מה מיסטר שטיינר, אדבר שוב עם מנהל הרכש האחראי על השפים, הוא יברר אצלם, אם האיכות אכן ירודה, אחזור אליך בהמשך".

הרשל' סגר את המכשיר בתחושת חמיצות, הבין שג'ו לא יתקשר יותר.

המשך יבוא..