טו' באב נחשב כיום עטוף בסרטי אהבה מרובים ובכוחו של תפילה למעוכבי זיווג. (אגב יום זה אהוב עלי ללא כל קשר, משום סמיכותו ליום הולדתי. יום שמסמל אהבתו של הקב"ה אלי במתנת החיים שמעניק לי בכל יום ויום ובפתיחת סרטי מתנה של שנה נוספת).

אהבה בתכלס, זה נושא לעוס מכל היבט וכיוון אפשרי. כתבו, חיברו, ערכו מחקרים, הפיקו סרטים. בכל מקום נתקלים בו. לעתים נדמה שהנושא הכי מדובר בתולדות האנושות זה נושא האהבה. כמובן במלאי זה יש גם הרבה תיאוריות ופתגמים שגורים בנושא כמו "אהבה ממבט ראשון" וכן "האהבה תנצח" "האהבה עיוורת" "אהבה מהסרטים".

נושא האהבה זה דבר נפלא בפרט אם האהבה ממשיכה להתקיים כמו שנהוג לראות ברומנטיקה המוצגת ב"סרטים".

פעם הכל היה פשוט יותר. אנשים יותר פשוטים, מציאות פשוטה, לא היה צורך לבדוק את כל היצע ה"שוק" עד שאדם היה מוצא את חלומו הפנימי - מושא אהבתו. אלא היו עושים "שידעך". אבא ואמא היו מחליטים בשבילנו עם מי להתחתן, שותים לחיים וטועמים קצת עוגת "לייקעך" וכך היתה נפתרת הבעיה.

הדור של היום בשנות האלפיים נוחר לא מעט בבוז כלפי גישה ארכאית ופרמיטיבית זאת. "מה פתאום שמישהו יחליט בשבילי עם מי להינשא? שהרי אני עצמאי/ת, מתקדם/ת, מצליח/ה (בעיקר להשאר לבד)". טקס הווארט הפשוט של פעם הפך להפקה "חיצונית"(תרתי) פסטורלית, מושקעת אשר מונצחת בהכרזה בפיס או בתמונת העתק הדבק בווצאפ שכמובן נחתמת על ידי זר ורדים אדמדם לצד שטיח אדום והמוני לייקים ובל נשכח את זוג גביעי שמפניה על רקע נוף יכטות כשלבסוף נשלח עדכון להורים המאושרים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'Mame' ותישארו מעודכנים

רובנו חיים בתחושה, שאנו בונים עולם טוב ונאור יותר.

אם כן מדוע מוסד הנישואין של שנות האלפיים מתנפץ הרבה יותר מהר משנות השישים של הדור הקודם? היכן נעלמת אותה אהבה חזקת אופי שהיתה קיימת בשנות השישים של דור סבא וסבתא והורינו היקרים? האם האהבה היתה עיוורת או שמא נעשתה כעיוורת עם הזמן?

הגורם שמרחיק בין בני האדם הוא תכונת האגואיזם הטבועה בכולנו ומתפתחת במהלך השנים עם תהליך התקדמות העולם והתפתחות דור האינסטנט. מה שלא היה קיים בדור הקודם שאז ידעו זה מה שיש ועם זה מסתדרים, מתמודדים וחיים. התפתחות הטכנולוגיה לכאורה משפרת את צד הטכני אך הופכת את הראיה לעיורת ומשבשת את תדרי המחשבה הנכונה. זו הסיבה שהסטטיסטיקה של היום מצביעה על יותר מקרי טביעה של אהבה. או שבעצם מצביעה על תופעת פאטה מורגנה של אהבה מדומה שעוטפת את שנות האלפיים. אחוזי גירושין גבוהים, זו גם אחת הסיבות להתפתחות מציאות של "ביצות" מעוכבי זיווג.

האגו של האדם שהתפתח כתוצאה מהתפתחות הטכנולוגיה מונע ממנו לאהוב את האחר ולהרגישו באופן אמיתי. טו' באב זה חג לאהבה. משום שזו גם תזכורת לא' ב' של החיים בטו' Two זוגי. האם האהבה עיוורת? לא! האהבה רק לבשה משקפי שמש ממותגים שמצריכים מדי פעם ניקוי זגוגית.