למחרת הוא הגיע למשרד מוקדם מהרגיל. כשנכנס הקפיד לסגור את הדלת מאחורי גבו. אסור ששיחת הטלפון הזו תגיע לאוזני איש. היחיד ששהה במשרד היה דוני שישן הלילה במפעל. הרשל' התקשר לבית המטבחיים. הוא ביקש מהמזכירה שענתה לו לברר מהי כמות הבשר שנשחטה בשבילו. המזכירה הקריאה לו שורת מספרים שתאמו את החשבונית שקיבל.

בכל זאת הרשל' קיווה עדיין שמדובר בטעות של המשחטה, חייבוהו בכמות בשר שאינה שייכת לו, הוא חייב לברר יותר לעומק את הענין, אין זה ענין לטלפון אלא עליו לנסוע למשחטה, ענין רציני ביותר.

הוא ביקש מדוני שיתלווה אליו.

השניים יצאו בנסיעה לניו ג'רסי. הרשל' נסע בשתיקה שלא כהרגלו, לא הפנה את ראשו ולוּ פעם אחת להביט בכביש בנוף הנשקף מהרכב. עתה לא ראה כלום ראשו תפוס כאוב כאילו מישהו חבט בו במבוט. דוני ביושבו ליד ההגה פזל לעברו, עד לרגע זה לא הבין מה בדיוק מטריד ומפחיד את הבוס, אז מה אם חייבו אותו לשלם על בשר שלא הוא שחט במשחטה.

צריך לדבר איתם והם יסדרו הכל, וחוצמזה אם ימשיכו לחייב את הרשל' בכסף שהוא לא חייב, דוני יפעיל את דודו דון לקראדו, ביקור אחד שלו בבית המטבחיים והכל מסודר. כל זאת הסביר להרשל' המודאג. הרשל' לא הגיב, לא נראה שהוא נרגע מהדיבורים. ההיפך עיניו הביעו ייאוש, הביט בדוני במבט שאמר אתה לא מבין כלום גוי שכמוך...

הם הגיעו למפעל קרוב לסגירה. הרשל' נכנס למשרד הראשי וביקש להיפגש עם המנהל, למזלו המנהל שישב בחדרו קיבלו מיד.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'Mame' ותישארו מעודכנים

המנהל איש ענק מימדים ועב בשר, אך עם נימוסים מתחייבים, הוא קם לעומתו ולחץ את ידו "אני שמח לראותך מיסטר שטיינר שב בבקשה" הזמינו בחיוך רחב. הרשל' התיישב בכבדות, ידיו מוללות בעצבנות את הדפים שהחזיק. "באת לסייר בבית המטבחיים שלנו"? שאל. הרשל' הניע ראשו בשלילה והניח את המסמך על השולחן "הגעתי במטרה אחרת" הוא הזיז את הדף לכיוונו של המנהל "המסמך הזה נראה לי טעות".

"טעות"? הרכיב המנהל את משקפיו. "מה כאן טעות"? רצה לדעת. "לא הבאתי לכם כזו כמות של בקר, אז איך אתם מחייבים אותי בכזה סכום"? המנהל קימר את גבותיו בפליאה, "בשביל זה הגעת עד כאן נסיעה של שעתיים, לא חבל, היית שולח מיילים, פקס, והיינו מסדרים הכל, או קיי, אם הגעת, בוא נטפל בענין שלך".

הוא הקליד במחשב והעלה את הנתונים של מפעל 'פליישיין בשר'. "הנה כל הנתונים לפני, אצלינו הכל מסודר, יש כאן כמות בשר שהגיע אלינו, גם השולח רשום, חווה של ג'פרסון בטקסס אתה מכיר אותו ודאי"? "כן, ממנו קניתי את העגלים".
"בסדר גמור, הוא שלח לנו בתאריכים האלה את העגלים הנה הבט". הסיט את המסך לעיניו של הרשל' "כאן מצויינים תאריכי המשלוח וכאן החיוב שלך, לאחר שהשוחטים שלך ביצעו את העבודה אנחנו ארזנו ושלחנו אליך, מה לא בסדר כאן"?

הרשל' התקשה לדבר. המנהל מיסטר דניס המתין בסבלנות הוא מעולם לא נתקל בלקוח כל כך מיואש ונפחד, הסיק שכנראה הרשל' לוקה באיזו מחלה שכנראה מטרידה אותו וגורמת לו להיראות כה שפוף ומפוחד. "לא יתכן" מלמל כעבור דקות. "המשגיחים שלי, עזבו את המפעל שלך ב-21.9, אז איך יתכן שאתה מחייב אותו בשימוש בבית המטבחיים עד החמש עשרה בחודש העשירי"?

"רגע תן לי לברר". המנהל יצא מהחדר והביא קלסר גדול הוא עלעל בו. "אני רואה שאתה צודק, אבל רק בחלק מדבריך". הרשל' נדרך, בכל ליבו קיווה לטעות שלהם. אלא שדבריו של המנהל היו אחרים לגמרי. "אז כך מיסטר שטיינר, אמנם המשגיחים שלך עזבו בתאריך שאמרת זה מצויין גם אצלי, אבל מאחר שהמשכת לשלוח עגלים, המשחטה כאן שחטה אותם כנראה מתוך אי הבנה, כפי שאנחנו שוחטים את כל העגלים המגיעים אלינו".

"לא יתכן כיצד עשיתם דבר נורא כזה"? צעק במר ליבו. המנהל מיסטר דניס עדיין לא הבין את החרדה האוחזת ביהודי שמולו. "ראה ההפרש בתשלום לא כל כך גבוה, ובכלל אתה יודע מה, בגלל שלא השוחטים שלך שחטו אלא הפועלים שלי הייתי צריך לחייב אותך בעוד... תן לי לחשב" הוא חישב במהירות במחשבון שעמד על השולחן. "בעוד אלף וחמש מאות דולר, ולא חייבתי אותך".

"עשיתם דבר נורא" שב הרשל' על טענתו. "אסור היה לכם לשחוט את העגלים מבלי שהשוחטים שלי והמשגיחים שלי נמצאים במקום, זה דבר בסיסי וידוע לכם אנחנו היהודים אסור לנו לאכול את השחיטה שלכם". רק עתה קלט המנהל במקצת את סערת רוחו של הרשל'. הוא השכיר את המשחטה שלו לארגוני שחיטה יהודיים רבים והכיר את נושא השחיטה היהודי.

הוא נשך את שפתיו, נראה שעתה קלט היטב את הבעייתיות הרבה.

"מה אפשר לעשות עכשיו"? מלמל בהשתתפות מלאה. "אין לי מושג אני אבוד". מלמל הרשל'. "אל תהיה נואש, בסופו של דבר לא האכלת את אנשיך בבשר נגוע או מורעל, אף אחד לא ימות מזה האמן לי".

"אבל אני אמות מזה" מלמל הרשל' וקם ממקומו. הוא סימן לדוני, אין לו יותר מה לחפש כאן. הרשל' התקשר למיסטר ג'פרסון, לברר מדוע המשיכו לשלוח עגלים למרות שביקש שימתינו עם היתר. ג'פרסון היה אדיב כתמיד, הסביר שהפקס ששלח אליו הגיע לעיניו באיחור, מאחר והיה עם אשתו בבית החולים לצורך טיפולים. הוא אמר שהוא מתנצל, מקווה שלא נגרם להרשל' נזק גדול מדי. הוא אמר באירוניה איזה נזק כבר יכל לקרות משליחת כמות גדולה של עגלים לבית המטבחיים? הרשל' סיים את השיחה, מבלי שהסביר לג'פרסון שהנזק הוא בלתי ישוער...