"מדינה (משטרה) ציוינית אין אנו מאמינים אין אנו מאמינים, בדרך התורה נלך באש ובמים...", כך שרנו בגרונות נחרים כילדות בבית יעקב, זה היה שיר לגיטימי מובן לכולם, הם שם ואנחנו פה, התנגדות חד משמעית למדינה ולכל מה שהיא ייצגה המוסדות, הצבא, הדגל, הכל היה בגדר מוקצה, לא קשור אלינו, בעבר בסמוך ליום העצמאות בכל המוסדות החרדים, המורות שוחחו על פגעי הציונות ונוראותיה, במיוחד על שניתקו את עם ישראל מהתורה ושמירת המצוות, הדברים חלחלו ונכנסו למודעות, וכך גדלנו, ידענו שהציונות ומה שהיא מסמלת לא קשור אלינו בשום צורה.

היום ששים ותשע שנים להקמת המדינה האם משהו השתנה? נראה שכן. מצד אחד רואים שהמדינה התפתחה בצורה ניסית במשך ששים ותשע שנה והגיעה להישגים מרשימים בכל תחום, רואים במוחש שלמדינה יש סייעתא דשמיא מיוחדת, לא קרה עוד בהיסטוריה שמדינה כה צעירה וקטנה מוקפת אויבים רבים, הגיעה להישגים כה גדולים ומשמעותיים בכל תחום ותחום, בתחום הקליטה, הפרחת השממה, הכלכלי, הצבאי, הניסים הגדולים שראינו בכל מלחמות ישראל, וכן הניסים שקרו בהתקפות הטילים, אין להתכחש לעובדה שהקב"ה שומר ומגן ועוזר לעם ישראל שבארץ ישראל קרי מדינת ישראל, מאידך יאמרו דרך רשעים צלחה, האמנם?

תופעה נוספת הנצפית כיום, שינוי כיוון משמעותי ביחס הציבור החרדי בכללותו למדינה. ישנה התקרבות מתמדת, שיתוף פורה שמתחזק ומתהדק, אם נרצה ואם לא. היום כבר לא שרים בלהט מדינה ציונית אין אנו מאמינים (אולי רק אצל נטורי קרתא). היום יש יותר קבלה, יותר הפנמה, יותר הסתכלות רחבה, פעם מי שמע על ח"כ חרדי מאגודת ישראל שהתמנה לשר, (חוץ מהכנסת הראשונה) תמיד נזהרו לא לשדר מעורבות יתר, לא לקחת אחריות ישירה על משרדי הממשלה השונים, הנה היום יש לנו שר חרדי מאגודת ישראל, ואף אחד לא מרים גבה, לכולם נראה הדבר טבעי.

היום נשים חרדיות משתלבות בכל משרד ממשלתי, במשטרה, משרד האוצר, במערכות הבריאות ובעיריות, מאיישות תפקידים בכל תחום, הם בעצמם הממסד של המדינה, האזרחים מגיעים עליהם, והן מייצגות עבורם את המדינה.

גם בשיח החרדי אין את האנטי המוחלט אותו אנחנו כבנות בית יעקב לפני שנות דור ראינו כמובן מאליו. קשה לקבל היום מחנכת, שתמסור שיחה שכולה דברי נאצה וגידוף נגד המדינה ומוסדותיה, הציבור כבר לא יקבל זאת, יהיו ודאי רבים שיאמרו: ראו את תמיכת המדינה בעולם הישיבות, תמיכת משרד החינוך בכוללים, מערכת הבריאות הפותחת סניפים בשכונות לרווחת הציבור החרדי, מאפשרים ללמוד מקצוע, סבסוד במעונות, נציגות במנהלים הקהילתיים, (מתנ"סים בלע"ז) שבהם החרדים נוטלים חלק בפעילות המתאימה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'Mame' ותישארו מעודכנים

כמובן יש לנו ביקורת רבה על מערכת המשפט, על חילולי השבת, מערכת החינוך וכו' גם לא נעמוד דום ונשיר התקווה, ולא נאמר הלל עם ברכה כפי שהורו לנו רבותינו, ובכל זאת יש השתלבות הדרגתית במערכת הממסדית, ואיתה ירידה מתמדת בחשדנות ובאנטי המובהק.

בעבר ההנהגה החרדית שהובילה את מסע האנטי, חששה בצדק שמא הנוער יימשך אחר האידיאולוגיה הציונית וחלילה יסטה מדרך התורה, היום אין אידיאולוגיה הקשורה למדינה, הכל עניין של אינטרסים ותו לא, וגם עם המושג ציונות ניתן להתמודד, אם המושג מסמל מגורים בארץ, אתגרים, בניה ופיתוח כלכלי בענפי המשק, אז אנחנו החרדים בדיוק שם (לא בלוס אנג'לס...). החשש האמיתי היום מהסמרטפון, לא מהציונות. הציונות כבר אינה מאיימת, היא לא אלטרנטיבה, הציבור והנוער החרדי יודע זאת היטב, ולכן האנטי וההתנגדות ירדה, בעצם אפשר לומר שאנחנו זה המדינה (כמעט).

תהליך בדיוק הפוך התרחש אצל ציבור "הכיפות הסרוגות", שהלכו שבי בעיניים עיוורות, אחרי הציונות. המדינה עבורם קודש והצבא קודש קודשים... רק שמאז הגירוש הנורא מגוש קטיף, הם עברו טלטלה עזה שגרמה להם להתפקחות ניכרת והבנה שהציונות אינה קדושה, והיא מסוגלת גם לתקוע סכין בגב הנאמנים לה ביותר, הם גילו לאחר שישים שנה שאין כל אידיאולוגיה, היא נמסה ונעלמת ברגע המשבר הראשון (ראו את שרון מלך ישראל שבנה ישובים והרסם באותו להט ומוטיבציה) כתוצאה מכך ראינו חלק נכבד מציבור זה מתקרב לציבור החרדי, בעיקר בתובנה שאין אידיאולוגיה ללא מחויבות מוחלטת לתורה ומצוותיה.

לסיכום, עלינו לראות נכוחה את הסיעתא דשמיא של היישוב היהודי בארץ ישראל, קרי מדינת ישראל. להסכים למה שטוב מה שאפשרי, נפתח, נשתלב, נתרום, אך נדע לשים את הגבול הברור, אנחנו איתם לאורך הדרך, אך בשום אופן לא על חשבון ולו תג אחד ממצוות תורתינו הקדושה. בדרך התורה נלך באש ובמים...