מה בסך הכל אמרתי שהותקפתי על חוסר רגישות, על מחסור באהבת ישראל בכלל ואהבת הבן הלוחם והנופל בפרט? נכנסתי שוב ושוב לכתבה אותה כתבתי בעצמי מבלי להתייחס לכותרת שכל ברת דעת וסטודנטית מתחילה לתקשורת, יודעת שהעורך כתב אותה כך שתהיה פרובוקטיבית מספיק על מנת לגרום לגולשים להיכנס אליה. קראתי שוב ושוב את מילותיי שלי ואני עדיין נחושה בדעתי שפרקי תהילים מסייעים לנשמתו של הנפטר יותר מכל עמידת דום בזמן הצפירה.

בדקתי גם בספרי הלכה ולא מצאתי בשום מקום מנהג עמידת דום. גם לא מדיטציה ואפילו לא דקת דומיה. מדינת הלכה או הלכה לי המדינה? אלו הן שתי האופציות היחידות? זה מה שאני שואלת את כל הטוקבקיסטיות שקפצו עליי, חופשיות להיעלב ולהיפגע כי ביכרתי פרק תהילים על מנהג גויים.

תגידו, אני שואלת את כל יפות הנפש. כאשר עברתי בתל אביב בפסח וראיתי חנויות גדושות בחמץ, נעלבתי? כשבג"ץ התיר לפתוח בשבת חנויות ומרכולים בעיר העברית הראשונה, נפגעתי? האם כשמשהו מעדיף אכילת שרצים על פני שמירת כשרות, הוא עושה זאת נגדי?

בטח ציפיתם שאגיד שאני מכבדת ועומדת בצפירה, מה שנכון לגמרי. גם את חברתי היקרה מכבדת ומגיעה לביתי בלבוש מתאים. אבל הכבוד הזה הוא לא עבורי, הוא עבורך. בדיוק כפי שהסברת לי אחרי ששכנעתי אותך להיכנס אלי כמו שאת, ואמרת: "תראי מירי, זה לא בשבילך. זה בשבילי".

אני אוהבת את הארץ הזאת, מייקרת, מוקירה, מעריכה ומכבדת את יושביה. אבל זה לא ימנע ממני לכבד גם את ארון הספרים היהודי. זה לא אמור למנוע ממני לקדש את מנהגי אבותינו רבות בשנים. מנהגים שעברו במשך דורות רבים מאב לבן. הם אלה שעושים את ההבדל בין יהודי לגוי. הם אלה שמעצימים אותנו כ"עם סגולה". עם מאוחד שיודע שיש לו עבודה בעולם הזה – להביא משיח וליצור עולם טוב יותר עבור כל יושביו. כן, גם גויים!

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'Mame' ותישארו מעודכנים

עם ש"מסוגל" לחיות עם עצמו בשלום כדי להביא שלום לעולם. עַם עִם תכונות "סגוליות" מובחרות של הבנה עמוקה, של נפש ונשמה יתרה. שיכול ביום אחד לבכות על הנופלים וביום לאחר מכן לחגוג יום הולדת למדינתו. עם של תקווה וצמיחה. על מסורת ואמונה.

אני אוהבת את הארץ שלי כי ה' נתן לי אותה ולא הרצל וחבריו. אני אוהבת את הארץ כי היא ארץ הקודש, ארץ ישראל. הארץ שלנו ודרכה אנחנו יכולים להתחבר לקב"ה ביתר קלות מאשר בארצות הגלות. אני מחוברת לארץ הזאת כי אין לי ארץ אחרת. אני מתפללת שהארץ הזו תהיה ארץ יהודית ולא מדינת היהודים.

ומותר לי לבקר אותה על שקנתה לה מנהגי גויים. כן, פרחים מביאים לשמחה לא ללוויה. כן זה מנהג גויים. פרחים נועדו לשמח אנשים חיים ולא להצהיב בבית החיים (בית קברות נקרא בית החיים כי אנו מאמינים בתחיית המתים). אם להיות עם חופשי בארצנו, אז עד הסוף! תנו לי את החופש להתבטאות.
---
הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מרצה מנחת אירועים, יועצת עסקית ושדרנית רדיו | לתגובות: Mirisch1@gmail.com