כל פעם שמגיע יום העצמאות אני שואלת את עצמי במה התקדמנו ב-'עצמאות' השנה. המדינה זו המציאות בא אנו חיים, אם נתבונן ממקום האקטואליה, 'החדשות היומיות שלנו' מורכבות מניצולי שואה שמזדקנים בעוני מחפיר ומנגד אלפיון עליון שמשתכר בחודש סכום שרובנו לא נשיג ככל הנראה גם בעשור הקרוב. כל יום שומעים על אלימות קשה, השפלות איומות בבית הספר בחברה, ואפילו במקום שאמור להיות הכי בטוח - בבית. ואנחנו ממשיכים, סוחבים - החושים שלנו מאבדים מהאלסטיות, מהרגישות והופכים לסיבים מכניים נטולי רגש. כן, כי ככה זה מתבקש מנגזרת הזמן. 

אם יצא לכם לאחרונה לשהות בחו"ל ובטעות לעבור במעבר חצייה בזמן אסור - באור אדום. בטח שמתם לב שמכונית שהתחילה ליסוע באור ירוק פשוט תעצור ותחכה בסבלנות שנעבור ללא צפירה אחת. נסו בארץ לעצור רגע לפני אור ירוק ולשאול מישהו שאלת הכוונה. עזבו, בעצם אל תנסו, אלא אם ממש בא לכם להצטייד בקרוב במכשירי שמיעה. וזה מבלי לגעת בכלל ביוקר המחיה בארץ מהדבר הפשוט ביותר, שלא נדבר רק על דברים בסיסיים של צורך ממשי.. אני שואלת את עצמי הלזה כיוונו, זה מה שבאמת רצינו?

אין לי תשובה מוחצת, אך כאשה חרדית אני מוצאת לי נחמה במערכת החינוך החרדית, הכוללת ערכים, השפעה שככל שחולפות להן השנים, הבסיס שם מוצק ואיתן. אני זוכרת מימי ילדותי איך שאבי וסבי  ע"ה ניצלו את היום הזה (יום חופש לכאורה) בלימוד תורה מבוקר ועד ערב, כי תכלס, זה מה שמחזיק את עם ישראל יום של הגברת לימוד התורה, כדי לשמר את הארץ הטובה הזו.

בפעם הראשונה שהקב"ה ציווה לאברהם ללכת לארץ ישראל "לךְ לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" מיד אחרי המלה "לךְ" מופיעה המלה "לךָ", כלומר-לעצמך. מפרשים כי הליכה לארץ ישראל מובילה להליכה אל האני' העמוק ביותר, האמיתי ביותר. הברית שכרת הא-ל עם אברהם, יצחק ויעקב מבטיחה שני דברים לצאצאיהם: את נצחיותו של העם היהודי ואת ארץ ישראל.

כשהקב"ה התגלה למשה בסנה הבוער, הוא הצהיר שהוא מודע לסבלם של בני ישראל תחת עול המצרים, ואז הוא חשף למשה את תוכנית הגאולה שלו: "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת חלב ודבש" יציאת מצרים אינה רק ממצב של עבדות למצב של חירות, אלא גם ממקום בשם 'מצרים', למקום שמאוחר יותר ייקרא ארץ ישראל. ההגעה לארץ ישראל היא חלק בלתי נפרד מהגאולה. עם שיש לו מערכת יחסים מיוחדת עם בורא עולם, שחזה בהתרחשותם של ניסים במו עיניו, עם שהתורה ניתנה לו, ישכון אך ורק במקום מסוים – בארץ ישראל.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'Mame' ותישארו מעודכנים

התורה, לכל אורכה, מתייחסת לארץ ישראל כ"ארץ רחבה". זה כמעט מצחיק, כי ישראל כידוע היא ארץ קטנטנה. אפילו ביחס מֵסוֹפּוֹטַמְיה היא מוגדרת - ארץ בין הנהרות הנקראת 'הסהר הפורה'.  ישראל היתה פיסת ארץ מזערית, מוקפת אימפריות גדולות. חכמים אומרים לנו ש"רחבה" אינו בהכרח תיאור גאוגרפי, כי אם רוחני. ישראל היא ארץ "רחבה" משום שהיא מרחיבה את דעתם של האנשים החיים בה. ארץ ישראל אינה עניין לאומי. היעד "להפוך את ישראל למדינה ככל המדינות" מחטיא את המטרה. תחשבו לרגע מה היה קורה לו מתכנני "פירנצה" (היתה בעבר בירת איטליה) היו מחליטים למחוק את כל יצירות האמנות של העיר, שערכן לא יסולא בפז, במטרה להפוך את פירנצה "לעיר ככל הערים". האם גם אז היו מגיעים כל שנה כל כך הרבה תיירים?

זהותה היהודית והייחודית של ישראל וכוחה הרוחני בקדושתה. ארץ ישראל, הארץ הזו שאנחנו יושבים בה האם היא לא נועדה להיות מקלט מפני האנטישמיות העולמית. ישראל היא המקום היחיד כיום בעולם בו יהודים רבים נהרגים רק משום שהם יהודים. ארץ ישראל אינה בהכרח המקום בו יהודים שולטים. כן, יש בישראל נשיא יהודי, וראש ממשלה יהודי, חברי כנסת יהודים, ראשי עיריות ופקידים יהודים. ויש בה גם אנשי חטא יהודים. ארץ ישראל היא המקום המיוחד שהנחיל הקב"ה לו ולעם ישראל וזה בתנאי שאנחנו נדע לנצל את 'המרחב' שינתן לנו ונשמור מכל משמר על המורשת ועל הזהות שלנו .

זאת העצמאות שלנו!