בפרשיות השבוע תזריע –מצורע, חשבתי לעצמי על הסלוגן המוכר שנתקלתי בו כאשר חלפתי על פני הכביש המהיר, ובו היה כתוב: "לשון הרע לא מדבר אלי! " אני נוסעת וחושבת לעצמי האם באמת לשון הרע לא מדבר אלי כמו דברים אחרים שאין לי חפץ בהם שלא מדברים אלי ?

הגעתי למסקנה שממש לא! כסלוגן זה אולי יפה, נחמד, אבל בפועל הדבר שאנו משתמשות בו רגע רגע שעה שעה, הוא הפה. אנו רוב הזמן מדברות, ואוהבות לדבר. התורה אף מעידה עלינו שיש לנו כוח לדבר ולא מעט, "עשרה קבין של דיבור ירדו לעולם, תשעה נטלו הנשים". אתן קולטות? לקחנו כמעט באופן גורף את כוח הדיבור.

בשבת השרבית האחרונה ישבתי עם הילדים בגינה. בספסל שלידי התיישבו שתי אימהות שככל הנראה חברות והתחילו לשוחח על פלונית ועל אלמונית. לא התייחסתי לדבריהם, ופתאום אני שומעת שהן מדברות על מישהי שאני ככל הנראה מכירה: "את מכירה את נעמי? ", היא אומרת לחברתה "את יודעת שפיטרו אותה ממקום העבודה שלה?", "מה את אומרת, מסכנה..".

ישבתי בדריכות כדי להבין האם מדובר בנעמי איינהורן או נעמי אחרת. והן ממשיכות: "תיראי אני יכולה להבין למה פיטרו אותה היא הייתה מאחרת כמעט כל יום לעבודה, היא עובדת בתל אביב וכמעט כל יום ב- 07:40 עוד הייתי רואה אותה רק יוצאת מהבית, כמה מעסיק יכול להחזיק אחת כזאת". חיכיתי בציפייה גדולה לשמוע את שם המשפחה כדי לקטוע את המתח מחד, ומאידך את הכעס ותכף אסביר. "תיראי בינינו היא לא באמת כזאת מוכשרת למלא את דרישות התפקיד שלה ואולי זאת עוד סיבה שהגיעו מים עד נפש לבוס שלה ".

כאן כבר הייתי מוכרחה להתערב בשיחה, יותר מידי רמזים מובילים לנעמי איינהורן, השכנה החביבה שלי שאני באמת אוהבת. "סליחה שאני מתערבת אבל אולי דיברתן על נעמי איינהורן? דממה השתררה הן הביטו אחת על השנייה במבט מופתע ולא מחמיא, מבט כזה התמה מהיכן נחתתי.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'Mame' ותישארו מעודכנים

אחת מהן השיבה: "כן מאיפה את מכירה אותה? "היא שכנה שלי" אמרתי, "אני חייבת להעמיד אתכן על טעותכן, נעמי לא פוטרה, נעמי התפטרה. נעמי לא היתה מאחרת לעבודה אלא אפילו מקדימה, היא הייתה יוצאת ב-07:40 מאחר ותחילת עבודתה ב- 09:00 ולא ב- 08:00 , ולגבי הדיון שלכן אודות הכישורים שלה, מקום העבודה החדש אליו היא בחרה ללכת יוכיח, נעמי הולכת לשמש כרוקחת ראשית בחברת התרופות". הן הביטו במבוכה. "כל התאוריות שהעלתן כאן אין להן אח ורע". "סליחה שהתערבתי " אמרתי להן והלכתי.

תארו לעצמכן מה היה עלול לקרות אילו לא הייתי מעמידה אותן על טעותן, מי יודע לאן היה מגיע המידע הזה ואילו השלכות היו לו. אני ממש לא אוהבת להתערב בשיחות של אחרים אבל דחף פנימי בער בי להשיב את הכבוד האבוד של נעמי היקרה, בפרט כשהפרטים כלל אינם נכונים.

לשון הרע לא מדבר אלי הוא מושג המשתמע לשני פנים: או שהנושא לא מדבר אלי ושהמתחסדים יעסקו בו, או שאני לא מעוניינת לשמוע לשון הרע. כל אחד ואחת יבחרו לעצמם את דרך החיים העדיפה עליהם, אך התורה מצווה: "זאת תורת המצורע"! צרעת? מדוע? בעוון לשון הרע!

הלוואי שנזכה להיות מהמדברים רק טוב ולעולם לא הפוך חלילה, ויתקיים בנו הפסוק: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב .... נצור לשונך מרע ..."