פעמים רבות, אתם מתעוררים מחלומות ביעותים, אתם רואים בחלומכם מלחמות, אש, מחבלים, או רקטה שנופלת בקול רעש, אני מנסה להסיח את דעתכם, אני מתאמצת לצייר לכם עולם ורוד, נטול רשע ואכזריות, אבל גם אתם וגם אני יודעים, שהמציאות רחוקה מכך.

אני לא מספרת לכם שגם אני גדלתי כך, גם כשאני הייתי ילדה היו פיגועים, היו מחבלים, מלחמות ומבצעים, והיו גם קרבנות, וגם לי היו חלומות ממש כאלו. מעולם למשל לא ספרתי לכם איך ביום סגרירי אחד, בעיצומו של החורף, ישבתי בשיעור דקדוק, כשלפתע קול מחריש אוזניים הרעיד את בית הספר ואת חלונות הכתה, ועמוד עשן היתמר מעל הקניון שלנו, שנראה באופק מחלון הכתה, ובאותה שניה כולנו ידענו שזה שוב קרה, אפילו שאיש לא אימת לנו את החשש, יצאנו בהיסטריה לברר האם מי מקרובינו וממכרינו שהה בדקות איומות אלו בקרבת הקניון. והיו אמבולנסים ופצועים והרוגים, ושוב חלומות רעים בלילה..

מעולם לא הייתה לנו שלוות נפש על אדמת הקודש, לא בחופשים, לא בימות החול, לא בשבתות ולא בחגים, אפילו בשנה אחת, בעיצומו של חג החרות, בעודנו יושבים מסובים ומספרים את סיפור הגאולה, נשפך דם עבדיך על מזוזות המלון ההוא, במרחק רחובות בודדים מביתנו, הם נלקחו בסערה השמימה, בעיצומה של שירת "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו".

הגם שלא כדורם של סבינו בגולה, ילדותינו חלפה כשאנו ישובים בתוך עמינו, במדינתנו, על אדמתנו- זיכרונותינו אינם פשוטים, החיים אינם שלווים ובטוחים. לא פעם ולא פעמיים הדף אותי הפחד לעבר דלתות האוטובוס, וגרם לי לרדת אי שם, במקום לא מתוכנן, רק בגלל אותו אלמוני שישב בספסל מולי, עם תיק גדול, וחזות לא מזוהה. גם אנחנו הלכנו ועדיין מהלכים ברחובות בערנות מוגברת, חושדים בסובבים אותנו, מנסים לאתר מבעוד מועד את הסכין השלופה, חוששים מלהט חרב האויב המתהפכת.

החיים בארץ הקודש לא פשוטים לנו, יקירי, דם רב שנפך בעבור היותנו יהודים, בעבור היותנו תושבי ארצנו שלנו. עם ישראל שולח מידי שנה את טובי בחוריו, להיות שומרי חינם, להיות המגן האנושי על כל תושבי הארץ, והם לוחמים בחירוף נפש, מדירים שינה מעיניהם, שיניהם נוקשות בלילות הקרים והם זוחלים על קוצים ודרדרים, על אדמה חרבה, בימים לוהטים. הם נלחמים בגופם ומוסרים את נפשם, למען שלומינו- היושבים בציון. הם יוצאים בקור רוח ואומץ לב, לאותם החזיתות, מהן חבריהם לא שבו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'Mame' ותישארו מעודכנים

אתם יודעים יקירי, שלכם מיעדים אנו יעוד שונה, נועדתם להמית עצמכם באוהלה של תורה, להיות המגן האנושי, עבור המגנים עלינו. תפקידכם לנטרל את האויב ואת זממו, באמצעות היגיעה בתורה. תפקידכם להטות לזכות, את כף העולם המאיימת לכרוע תחת נטל הזימה והזוהמה. תפקידכם להיות יגעים יומם וליל, ולהרעיש את העולמות העליונים, בכדי למנוע את נפילת החייל הבא בקרב. כדי להחיש את החלמתו של החייל האחר ששב משם פצוע. וזהו תפקיד קשה ומחייב, אחריות כבדה מוטלת על כתפיכם, שנות הטירונות שלכם כבר החלו מזמן, אתם בעיצומם של האימונים המפרכים, אין לכם רגע דל, אתם חייבים להמשיך להתאמן יום יום, שעה שעה, וזהו תפקיד נצחי, שאינו מסתכם בשנות שרות, או בחודשי מילואים, אין לכם תאריך יעד, בו תצאו לחיים אזרחיים, נועדתם להיות חיילים בצבא קבע שבו המוות הוא גיל הפרישה, אתם חיילים לעולם ועד.

עדים אנו לגודל השבר של אותן המשפחות, רואים אנו את הקרובים, השכנים הידידים, שילדיהם נפלו בתפקידם, נפלו על קידוש ה' עבור היותם לוחמים את מלחמת החובה שלנו. ליבנו נקרע לנוכח אותם עלמי חמודות, שיצאו חדורים בנחישות וברצון להגן על הארץ ועל יושביה, ובאה חרב האויב והתירה את דמם שנשפך על אדמתה, איננו יכולים להישיר את מבטינו למול עיניה הדומעות של האם השכולה שבנה הלך ולא ישוב עוד, לבנו נקרע בעבור כל משפחה, ששלחה נער נמרץ חדור מוטיבציה שופע בחלומות ושאיפות, וקבלה בחזרה גוף שאין רוח חיים באפו (אם בכלל),כשעודנו בחור צעיר שלא זכה אף להקים בית בישראל, שנרצח בדמי ימיו, ולא הספיק להותיר זכר ושארית בעולם. בתוך תוכנו מתייסרים אנו על כל אותם חללים, שלא הצלחנו להצילם מהאבדון.

מכים אנו על חטא, משפילים אנו את מבטינו לנוכח אותן המשפחות השכולות, ומודים ומתוודים, כי כשלנו. הרי יודעים אתם שבכוחו של דף גמרא לחולל פלאים, בכוחה של התעוררות נוספת, למנוע את האבל והשכול. לו היינו נאבקים, ונאחזים בחוזקה בשולי גלימתה של תורת החיים, ולא מרפים אף לא לרגע קט, יתכן שרשימת השכולים לא הייתה גדלה ומתרחבת, מידי שנה ושנה.

אז דווקא ביום הכואב הזה, בני אהובי, כשלב לא נותר אדיש לנוכח אם המבכה על בניה, לנוכח אלמנות ויתומים, אחים שכולים ידידים ורעים, שעומדים יחדיו אל מול האבנים הדוממות שטומנות את מי שהיו פעם יקיריהם, כשעיניהם יורדה מים, וליבם שותת דם. הבה נעמוד לדקה אחת של דומיה, של חשבון נפש קצר, שמא נרדמנו בשמירה. נקדיש דקה למחשבה מהי חובת השעה שלנו על מנת למנוע את השכול הבא, נתאמץ ונאמץ עוד קבלה, עוד החלטה, שתחיש את גאולתנו, תקרב את משיחנו, את חרותנו ואת פדות נפשנו. ונזכה במהרה שתחזינה ענינו בשובו לציון ברחמים, ויאמר לצרותינו די.