"אחותי ואחיי מתחבקים עם הזיקנה. אוספים תקוות . היגון והכאב שבלב נדחקים מפינה לינה, והתפילות למען הבנות והבנים, הנכדים והנינים, הם כנירות בחשכה. לא שכחנו ולא נשכח את בן הזקונים בעל עיטור העוז שמאיתנו נלקח. אומנם נלקח אבל לא נשכח שהוא הגורם לחיבור בין האחים והאחיות וקרובי המשפחה שמתגעגעים, אוהבים ומתפללים לאל שבשבמיים שיציל את עמו".