ספירת העומר היא מצווה מן התורה, אנו מצווים לספור יום אחר יום, במשך 49 ימים, ממחרת חג הפסח ועד ליום החמישים שהוא יום מתן תורה – חג השבועות. כפי שכתוב בספר ויקרא: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹתתִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַה'.

על-פי תורת הקבלה, שבעת השבועות של ספירת העומר מקבילות לשבעת המידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. ובכל שבוע, מזדככים עםישראל בבירור ובתיקון מידה נוספת: השבוע הראשון מוקדש לבירור מידת ה'חסד', השבוע השני לבירור מידת ה'גבורה', וכן הלאה. שבעת הימים בכל שבוע מקבילים לחלקים הפרטיים שבכל מידה, כפי שהיא עצמה מורכבת בפרטיות משבעת המידות–בשבוע הראשון ביום הראשון מתקנים את ה'חסד שבחסד', ביום השני את מידת ה'גבורה שבחסד' וכן הלאה. כך שבסיומם של ארבעים ותשעת ימי הספירה, נמצא האדם שלם במידותיו ומוכן לקבל את אור התורה.

צריך לדעת שבכל יום האדם עובר את הבחינה של פסח- ספירת העומר ושבועות, יש שעות שאת מרגישה אנרגיה טובה, מצב רוח מרומם בטחון, ויש רגעים של ירידה ואז שוב עליה. התפקיד של הנפילה הוא לא לרסק אותך אלא לרומם אותך למקום גבוה יותר. על זה נאמר שבע יפול צדיק וקם ובסוף כל נפילה נאמר מה שאמר דוד המלך שבע ביום היללתיך, שאם נשכיל להודות בזמן הנפילה וודאי שנקום להודות כי נפלתי קמתי השם אור לי.

האם את מאמינה שאת יכולה לקום? האם את יודעת שהנסיון עם הילד יחלוף ושהכל יסתדר, ההתגברות והעבודה של הקימה היא תיקון המידות שהופך לקיניין שלך.

יגעת ומצאת תאמין

ביציאת מצרים השם הרעיף חסדים גמורים על עם ישראל שהצליחו לצאת ממצרים רק משום שהשם נשא אותם ברחמים . מצד מעשיהם או מדרגתם הם לא היו ראויים לכך משום שהיו מלאים במידות הבהמיות שנדבקו בהם במצרים והרע שלהם נשאר בתוקפו. לשם כך הגיעו ימי הספירה, בהם נדרשו בני ישראל לזכך את עצמם ולתקן את מידותיהם בעבודה אישית, ולא רק בכח הסיוע מלמעלה. אומר רבי משה קורדוברו שהספירה היא מלשון ספיר שעל ידי תיקון המידות מאירה הנשמה האבן הספיר.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'Mame' ותישארו מעודכנים

ולכן אדם שמלא בכעס, קנאה, תאווה, כבוד ושאר מידות רעות זה אדם שנמצא בדרגת בהמה ובעלי המוסר מציינים שראשית תקופת העומר, מקריבים קרבן העשוי משעורים שהוא מאכל בהמה ובסוף ספירת העומר הקרבן עשוי חיטים שזה הלחם "לחמו-לחמי" שזה רמז שהאדם יוצא ממדרגת בהמה למדרגת אדם.

אף אחת מאתנו לא אוהבת את עצמה עצבנית, דאגנית, פחדנית ובחוסר נחת, ולכן נתנה לנו הזדמנות פז להתחיל הרגע התחלה חדשה.

אז השבוע אנחנו עובדות על מידת החסד, חסד טומן בחובו אהבה, נתינה רצון להיטיב. האהבה היא המרכיב החיוני ובעל העוצמה הרבה ביותר בחיים. האהבה היא הבסיס והיסוד לכל יחסי אנוש והיא כוללת נתינה וקבלה כאחד האהבה היא מכשירה לנו את הדרך לחוות את המציאות הגבוהה ביותר – אלוקים, אהבה נכונה היא מעל הטבע! 

לכל אחד יש את היכולת לאהוב. אולם על האדם לבחון את יכולת יישום כוח האהבה במובן הנכון, ולשם כך יש לשאול את עצמך מספר שאלות: האם אני אוהבת את עצמי? האם אני אוהבת את הקרובים שלי? במה זה בא לידי ביטוי? האם אני נתקל בקושי לתת? האם אני רכושנית, אנוכית או מתקשה להכניס אדם נוסף לחיי? האם יש בתוכי מקום לאדם אחר? האם אני חושש להיפתח או חוששת להפגע כתוצאה מנתינה.

האם אני מסוגלת להביע רגשות, האם את אומרת לילדיך להוריך לבן זוגך שאת אוהבת אותם? האם אחרים טועים בפענוח רגשותי, מרגישים שאני לא מספיק אוהבת. מה היא נתינה מבחינתי, במה את מרגישה שאת נותנת מעצמך? למי? האם יש לך סיפוק מזה? שמחה? או הרגשת קיפוח.

זה השלב הראשון, השלב השני הוא הבנה שהחסד הוא מרכיב נצרך לאישיות השמחה שבך: אומר הרב דסלר שהנתינה מולידה אהבה, שאחרי המעשים נמשכים הלבבות. העבודה שלנו היום, למצות את החסד שבחסד, למצוא את המקומות שבהם אתגבר מתבלין האהבה והנתינה ובסופם אמלא את לבי שמחה וסיפוק.


בהצלחה!