סיפור קטן על ר׳ אלימלך מליזענסק שהלך לעולמו היום לפני 230 שנה, מתוך ספרו של מרטין בובר "אור הגנוז" שם מסופר על ר' שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא: "שנזדמן פעם לבית אחד הרבנים המתנגדים. שאלו הרב המתנגד על הספר 'נועם אלימלך' ומחברו, וראה שמרוב זלזול מונח הספר מתחת לספסל עליו ישב הרב. ענה בעל התניא ואמר: אצייר לפניו את מהות המחבר, גם אם הייתם מניחים את המחבר גופו מתחת לספסל היה שותק ולא היה אומר דבר, בהיותו ענו ושפל ברך מאוד".

אחרי ההבנה מי עומד מאחורי 'התפילה קודם התפילה', בלחן שכולנו מכירים על פה, כל התפילה שאחריה מקבלת משמעות חזקה יותר. ולא משנה כמה מאות יעברו, כמה מים יזרמו בנחלי החברה שלנו, כמה קידמה תזרום בצינורות הדורות שלנו, המילים האלה יהיו תמיד רלוונטיות!

"..וְתַצִּילֵנוּ מִקִּנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ וְלֹא יַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עַל לִבֵּנוּ וְלֹא קִנְאָתֵנוּ עַל אֲחֵרִים, אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה. וּתְחַזֵּק הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁיְּהֵא הַכֹּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ, וְזֶה עִקַּר כַּוָּנָתֵנוּ. וְאִם אֵין לָנוּ שֵׂכֶל לְכַוֵּן אֶת לְבָבֵנוּ אֵלֶיךָ, אַתָּה תְלַמְּדֵנוּ אֲשֶׁר נֵדַע בֶּאֱמֶת כַּוָּנַת רְצוֹנְךָ הַטּוֹב.."

שנזכה להבין, ליישם ולאהוב!


ת.נ.צ.ב.ה.