לפני כחצי שנה, שוחחתי עם חברה טובה בטלפון, ושמעתי בקולה שמשהו איתה לא כשורה. אחרי שידול קצר מצידי, היא אמרה לי, "אריאל שוב נשך חבר שלו בגן". הרגעתי אותה ואמרתי לה שזה תופעה די שכיחה אצל ילדים ושהיא לא צריכה לדאוג יותר מדי, אבל בסתר לבי הוקל לי שזה היה בנה, ולא המתוק שלי, המלאך, המושלם...

כמה שבועות לאחר מכן, נחשו מי קבלה טלפון מהגן שהילד שלה נושך? יאפ, אני. דיווחו לי על תקרית מביכה במיוחד כשהמלאך הקטן שלי נשך ילדה קטנה מהגן בפנים.

התקרית המטרידה הזו היתה יריית הפתיחה לתקופה קשה וממושכת, עמוסה בתקריות חוזרות ונשנות של התפרצויות וזעם ונשיכות מצד הבן הטהור שלי. למזלי, מלבד התקרית הראשונה בגן, התופעה הזאת היתה מוגבלת בדר"כ לסביבה הקרובה ביותר ולא יצאה אל מעבר לגבולת המשפחה (למזלי? וואו, הסטנדרטים שלי ממש נמוכים). בקיצור, נסיוני המר הפך אותי למומחית לסיבות שגורמות לתופעה הזו ולדרכים למגר אותה.

עדיין לא יצאנו לגמרי מכלל סכנה - אחותו הגדולה של המלאך הקטן עדיין מקושטת במספר חבורות בצורת שיניים באיזורים שונים בגוף. אבל לאחרונה, החל משבוע שעבר, הדברים החלו להשתפר, עובדה שאני מייחסת לזה שהוא מתבגר ומסוגל כבר לתקשר טוב יותר. אז אם אם יש לכם עסק עם 'נשכן' (ומחקרים מצביעים על כך שיש סיכוי גדול שזה יקרה כשבין 10 ל 25 אחוזים מכלל הפעוטות נוהגים לנשוך מידי פעם), הנה כמה דברים שאתם צריכים לדעת.

למה זה קורה?

כשהילד נושך, קשה שלא להתסכל על זה כעל מעשה אלים ומכוון. אבל חשוב לדעת שזה לא המקרה. הגורם מספר 1 לבעיות נשיכה אצל ילדים, הוא תסכול וחוסר יכולת לבטא רגש באמצעות מילים ושפה. הם עלולים לנשוך מתוך ניסיון להשיג תשומת לב, כמנגנון הגנה, או אפילו כדרך להביע חיבה. 

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'Mame' ותישארו מעודכנים

לילדים קטנים אין תמיד הכישורים המילוליים להסביר שהם פשוט רוצים צעצוע ספציפי, להשתתף במשחק של האחות הגדולה, או את מלוא תשומת הלב שלך, התסכול הזה יוצא החוצה. הם פועלים באימפולסיביות, מתוך רצון למשוך תשומת לב, ונשיכה יכולה להיות תוצאה. לאחר שמיומנויות התקשורת האלה מתפתחות בכיל 3 או 4 סביר להניח שהמנהג הזה יעלם. יש גם גורמים אחרים פיזיולוגיים כמו בקיעת השיניים ונסיון ללמוד איך הגוף שלהם עובד. מה שבאופן טבעי עובד עם הזמן.

יש גם גורמים פיזיים כמו בקיעת השיניים (צילום: שאטרסטוק)‏יש גם גורמים פיזיים כמו בקיעת השיניים (צילום: שאטרסטוק)

הישארו רגועות. למרות שהייתן עדות ל'ביס' שהוא נתן לילד אחר, במיוחד כאשר הוא מלווה בכאב ובבכי של אותו ילד, ובאי נעימות מצד האמא במקרה שזאת לא אתן. 

מה לעשות? דברו איתו בצורה נעימה ופשוטה. פשוט תסבירו לו שההתנהגות הזאת אינה מקובלת: "לא, אתה לא נושך". אם תאבדו עשתונות ותצעקו עליו, אתן עלולות להשיג מטרה הפוכה, אם במקום להשיג את תשומת ליבכן החיובית הוא יזכה לגערות וצעקות, התסכול שלו רק יגדל ויצטבר ועלול להתבטא בצורת 'מרתון נשיכות'.

עונש בהחלט בא בחשבון, אבל בשום אופן אל תכו אותו אותו או תמשכו אותו - גם לא בעדינות - הבמטרה ללמד אותו על בשרו איך זה מרגיש, כי כך רק תתנו לגיטמציה לתגובה של אלימות. כמו כן, אל אל תכריחו אותו להתנצל בפני מושא הנשיכה או להזדהות איתו, כי זה מעבר ליכולתיו.

אל תעודדי תגובה של אלימות (צילום: שאטרסטוק)‏אל תעודדי תגובה של אלימות (צילום: שאטרסטוק)

איך להפסיק את התופעה

ברוב המקרים, הפתרון הוא פשוט להמתין שהתופעה הזאת תחלוף מאליה. אם הילד שלכן נשך פעם או פעמיים (או אפילו פעם אחת או פעמיים בחודש), תגיבו באופן מינורי כמתואר לעיל. במידת האפשר, התערבות היא גם שיטה מצוינת. פקחו מקרוב על ילדכם בכל מצב שבו הוא נמצא בסיכון לנשיכה, ואם אתן רואות אותו מתחיל לגלות סימני זעם, תמהרו לקחת אותו משם לפני ה'ביס' הגורלי.

כמו כן, נסו ללמד אותו דרכים חילופיות וטובות יותר להביע במצבים שבהם הם נוטים לנשוך (לדוגמא: "אם אתה לא רוצה שהחבר שלך יקח לך את הצעצוע, בוא אלי או אל הגננת ותבקש עזרה"). השיטות הטובות ביותר, הן כאלה שלא דרשות ממנו מיומנות מילולית גבוהה ("תסביר לחבר שלך שאתה תכף מסיים עם הכדור ומביא לו" - לא יעזור לךכן ברוב המקרים). והכי חשוב, אם אתן רואות שהילד אכן מתגבר על עצמו ולא נושך, שבחו אותו ותגמלו אותו בפרסים.