לאורך השנים נדרשים הורים לדבר אל ילדיהם, להסביר דברים, לספר להם, לשתף אותם ועוד. ילד שואל "למה" ובניגוד לחרוז המוכר "למה ומדוע באמת לא ידוע" טוב לתת לו תשובות. טוב להסביר ולהספיר (לספר) לו כדי לבנות לו יכולת יצירת קשר אתם.

אם הוא גדל בסביבה לא מסבירה, הוא ינסה לתרגם לעצמו בכוחות עצמו את הלא מובן. התירגומיםהאישיים שלו במקרה זה, עלולים להיות לא הגיוניים, מעוותים או חסרי בסיס מציאותי. לפעמים הוא גם יתקשה להסביר את עצמו לעצמו.ההסבר וההסברה יכולים לספק לו בסיס לחשיבה הגיונית, לגבולות, ללקיחת אחריות, לשותפות, לחיבור עם ההורים, לשורשים, ועוד כהנה וכהנה, כישורים חשובים מאד שישמשו אותו בעתיד בשידוכים.

דוגמא, אמא אומרת לילדים משפט כמו "אצלנו משתדלים להדליק נרות שבת יותר מוקדם כדי שלא נאחר"מה הילד שומע?

• אצלנו... מילה שמבטאת שייכות לבית, לקהילה, או למסורת המשפחתית.
• אצלנו מדליקים נרות שבת... הקשר ברור בין ההדלקה ובין אצלנו.
• מוקדם... כדי שלא נאחר... אנחנו שייכים לאותם אלו שמדליקים לפני הזמן. יחודיות.
• מי שאומרת זאת לילדים היא אמא, אמא באמירה זו מחברת את עצמה לשייכות, ליחודיות ולמסורת שעוברת מדור לדור.

הסברה, כשהיא קיימת, יוצרת חיבור בין המסביר למוסבר.בין ההורה לילדו, ובתוך שידוך גם בין הבחור לבחורה. הסברה חיובית אמיתית היא השקעה ארוכת טווח מניבה. אין כמו קשר הורי בריא כדי לאפשר לילד מסוגלות שידוכית.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'Mame' ותישארו מעודכנים

אמא לבת בשידוכים ולילדים יותר צעירים התקשרה אלי יום אחד כמעט בבכי: "האם את יודעת כמה צעקתי היום על הילדים? אפילו על הגדולה צעקתי. אני מרגישה רע. איזו מין אמא אני?

ובכן אמא, מעבר לכך שלא נכון אף פעם לצעוק על בת גדולה ועוד בשידוכים, צעקת כי היית לחוצה מעומס האחריות והמטלות. מה שברור הוא שהילדים הבינו את המסרים שלך, מה שלא היה קורה אילו אמרת אותם בנחת. צעקת – הובנת!
אבל עכשיו, עליך למצוא דרך להסביר את עצמך. מחר תאמרי לבתך (ולילדים הצעירים) משהו בסגנון של "מצטערת שצעקתי אתמול, הייתי במצב רוח כעסני" וכאן מתחיל ההסבר "הייתי עייפה וככל שניסיתי לבקש עזרה, לא היה מי שיקשיב לי. יתכן שהכעס היה מוצדק, אך אילו אמרתי את הדברים בשקט הייתי יותר נשמעת".

שימו לב! אם החוט המקשר בין אמא ובין הילדים ניתק בגלל הצעקות של אתמול, ההסברים של אמא מחברים אותו מחדש. הסבר ככלל הוא החיבור של ניתוקים שארעו, ולא משנה באשמת מי.

יש בספור הזה: 

• נכונות של אמא להצטער על התנהלות אולי צודקת אך לא ראויה
• יש כאן הסבר והגיון שמחברים את הילדים מחדש לאמא.
• חשיבה עמוקה יותר שיוצרת החזקה אימהית אכפתית ומתחשבת ברגשות. הבת בשידוך שלה, גם היא תשתמש ביכולת ההסברה שהיא רוכשת מאמא. גם היא תנסה לשקול את התנהגותה.

המסר כאן הוא: "יש תועלת בהסברה, לא כדאי לדלג עליה"

הַספָּרָה (על משקל הסברה. ספור)

גם הכלי של סיפור, מקרב את הילד להורים. לא סתם יש לנו מצווה של "והגדת לבנך" או "למען תספר באזני בנך..." כשהורה מספר סיפור של הנס שקרה לו, הוא מחבר את הילד הן לנס והן אליו.

בת אחת התכוננה לפגישה עם בחור בבית הוריה. אביה אמר לה: "למה את כל כך מתרגשת? אני כשפגשתי את אמא בכלל לא התרגשתי". "טוב" ענתה הבת "זה ברור הרי פגשת את אמא..." בכל זאת משהו בתוכה נרגע.

אבא מנסה כאן לעזור לבת. הבת חשה בכך היטב. הייתי אומרת, לא משנה באיזה ספור הוא ישתמש, מה שחשוב הוא שהסיפור עוזר לה להרגיש את המעורבות שלו ואת הרצון לעזור. אבא משתמש בדוגמא של עצמו. הוא נותן לה תחושה שהוא מבין אותה, כי גם הוא היה פעם באותה סיטואציה. גם אם התשובה שלה מראה על מעט תמימות, עדין העזרה של אבא דרך הסיפור, מרגיעה.

מעניין שלא פעם, מי שמתלוננת על חסר בקשר עם ההורים, היא זו שמאד קשה לה כשהשידוך שלה לא מגיע. ושוב עולה השאלה, האם הקשר בין הדברים מובהק? לא בטוח ולא תמיד. מה שברור הוא שחסר בקשר הזה מקשה על ההתנהלות של הבת וזועק למענה.

הכותבת היא פסיכותרפיסטית לענייני משפחה ושידוכים, בנות, הורים, זוגות. לפגישה אישית או להרצאות: hgoldberg10@gmail.com