אני שומעת את קולך כל יום באזניי, 'אמא' אני בסדר, איך את? אלו בערך היו מילותייך האחרונות. 'תשמורו על עצמכם'.. יומנים ומילים של אמהות שכולות, הם בעצם לא רק מילים שמתארות עצב ואבדן, אלו הן מילים שמקפלות בתוכן חיים, חיות והמשכיות.. איך? הכל נגדע בנפילה, חלל..  יום הזיכרון מעורר תהיות, עצב וכאב עמוק, לאלו שנושאים איתם אובדן זהו עוד יום כשאר הימים, יום שכולם מצטופפים תחת האבל הפרטי שלהם והופכים אותו לכללי , של כולם. 

אמהות שכולות, הן לא רק אמהות, הן אוצרות בתוכן מטענים גדולים של אמונה, זה בעצם מה שמחזיק מחיה אותן מחדש, ובעצם עוזר להן לשרוד את האבדן, במכתב גלוי שכתבה אמו של רב סרן בניה ריין הי"ד שנהרג במלחמת לבנון השנייה, בכמה מילים שלא ניתן לתאר בשום צורה, כמה מילים שמסמלות את מהות האמונה. 

"להיות הורה שכול אין הכנה, דפיקה אחת על הדלת והעולם שלך השתנה לכל החיים, קיבלת חותמת או קעקוע שאי אפשר למחוק אותו לעולם, לא בחרת בזה אבל הקב"ה בחר בך. אתה בוחר מה לעשות מעתה במצב החדש, אנחנו בוחרים אם לחיות ולצמוח או לצנוח. באותם רגעים ראשונים שהגיעו אלינו עם הבשורה, מצאתי את עצמי בשני עולמות, עולם של בכי וצעקות שבר, ועולם של אימא שעומדת ומדברת עם הקב"ה ואומרת לו - 'נתתי לך את הדבר הכי יקר שיש לי תן לי את הכוחות להתמודד'. וככה אני מתנהלת מאז, בחרתי בחיים. לגלות לכם סוד, כן, הקב"ה נותן כוחות, כן כל הורה שכול יודע שדמעות לא שבות ריקן ותאמינו לי מנצלים את זה היטב, קמים ונופלים, נופלים וקמים. כך זה עד מאה ועשרים, אני מבטיחה". היא הוסיפה ואמרה כי להיות 'הורה שכול זה לא מקצוע', להיות הורה שכול זה לחיות עם המון דמיון לחשוב מה היה אילו הוא היה חי? עם מי הוא היה מתחתן? איפה יעבוד? לאן היה מגיע בצבא? כמה ילדים? ולהתמודד עם כל מיני שאלות מרחמות כאלו ואחרות. 

בעצם להיות הורה שכול זה להחיות תמיד עם אמונה אחת גדולה ומנחמת.. כפי שציינה אם שכולה ביומנה כי צוואתו של בנה, דקות אחדות לפני שנכנס אל התופת ממנה לא שב..  מה שלא יקרה איתי, תמיד תזכרי אמא 'הכל לטובה'..אוהב אותך אמא!