כמה דברים חשובים על התפיסה החברתית והמשפחתית המוטעית בגיל ההתבגרות, הנער מרגיש שהחברה בעיקר 'נותנת', בזמן שההורים רק 'לוקחים', משום שהם דורשים דרישות ומגבילים אותו. מה ניתן לעשות על מנת לאזן את ההרגשה?

על מנת לענות על שאלה זו, אנחנו צריכים תחילה להבין את התהליך שעובר הנער בגיל ההתבגרות. עד גיל זה, הילד נוטה לאמץ את דעותיהם ודפוסיהם של הוריו. הוא עושה זאת באופן טבעי, משום שהוא מצויד בנטייה טבעית ללמוד מהוריו את כל הדרוש להתפתחותו התקינה בכל המישורים – קוגניטיבית, מוטורית, מוסרית וחברתית.

בגיל ההתבגרות מתגברת נטייה חשובה אחרת – הנטייה לפתח זהות עצמית. זוהי נטייה חשובה שמובילה את הנער מהילדות אל הבגרות. אם הוא היה נשאר תמיד עם הזהות שנוצרה דרך החיקוי של הוריו, הוא היה מגבש זהות שאינה שלו. הילד אינו ברווזון שאמור ללכת אחר אמו ולחקות אותה ללא סייג, אלא הוא אמור לפתח זהות משלו, וכך הוא יגדל עם זהות יציבה ומגובשת.

על מנת לפתח את הזהות העצמית שלו, מתרחשים שני תהליכים: הנער מפסיק לראות את הוריו כצודקים אוטומטית, ומתחיל לשאול שאלות על הדרך שעל פיה הם מחנכים אותו. במקביל, הוא מתחיל להתבונן מסביב, ולייחס חשיבות רבה לחברה. החברה מציעה לו קבלה בלי דרישות יתירות, והוא יכול לבחור בין אפשרויות רבות ושונות, ולמצוא חברים שתואמים את נטיותיו ורצונותיו. בנוסף, החברה מאפשרת לו להתנסות בתפקוד עצמאי כמבוגר, ללא פיקוח צמוד של מבוגרים. שני תהליכים אלו חשובים לתהליך גיבוש הזהות, אבל הם עלולים להיות מסוכנים מאוד במידה והמתבגר מתנתק מהוריו, ופועל ללא פיקוחם והדרכתם.

מסיבה זו חשוב מאוד שההורים ימשיכו לפקח על מעשיו של הילד גם ובעיקר בגיל ההתבגרות. אבל כאן מתעורר קושי משמעותי: הנער אינו מעוניין בפיקוח ההורים ומרגיש שיש לו את האפשרות לפעול ללא פיקוח, בתוך המעגל החברתי שאליו הוא משייך את עצמו על פי בחירתו החופשית ובהתאם לנטיית ליבו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'Mame' ותישארו מעודכנים

כאשר ההורים מנסים להמשיך ולפקח על מעשיו של הנער, נוצרת לעתים תחושה שבעוד החברה מציעה קבלה מוחלטת, ההורים רק דורשים ומגבילים. במצב זה הבחירה של הנער בחברה על חשבון ההורים היא צפויה.

לכן, חשוב לפתח גישה שתאפשר לנו להמשיך לפקח על הנער, מבלי שנצטרך להגביל את תנועותיו באופן בלתי סביר. כך הנער יוכל להתנסות בהתנהגות בוגרת, מבלי להיות בסיכון לנפילה לפיתויים שונים.

גישה כזאת מציע חים עומר, מומחה עולמי בתחום הסמכות ההורית. עומר מציע מודל להשגחה הורית בשלוש רמות:

תשומת לב פתוחה – הרמה הראשונה היא הרמה שבה אנחנו משתמשים בשיגרה. במצב זה אנחנו מאפשרים לנער להתנהל באופן חופשי יחסית, במסגרת כללים שאנחנו מכתיבים, כגון דיווח לאן הוא הולך והגדרת שעת חזרה הביתה. יחד עם זאת, אנחנו מקפידים על קשר קבוע עם הנער, על מנת שנוכל להיות ערים למה שעובר עליו. את הקשר הזה ניתן לקיים מתוך הקפדה על ארוחות משפחתיות ודיבור עם הנער בזמן הסעתו לבית הספר, או ההליכה לבית הכנסת.

בשלב זה ניתן לשוחח עם הנער כבוגר, ולדון אתו על ערכים ונורמות, תוך כיבוד דעתו. חשוב לאפשר לו לשאול שאלות, ולהביע דעות שונות משלנו, על מנת שנוכל לדון אתו בכך, ולסייע לו להפנים את הערכים שעליהם אנחנו מחנכים אותו, לא מתוך כפיה, אלא מתוך הזדהות והפנמה.

זוהי הגישה ההורית המומלצת בתקופת שיגרה, ובדרך כלל התנהגות זו מספיקה על מנת שהנער יפעל על פי הערכים שלנו, גם כאשר הוא אינו נמצא תחת השגחתנו הצמודה.

הגברת עירנות – במידה שאנחנו מרגישים שיש שינוי כלשהו בהתנהגותו של הנער, או שמשהו מעורר בנו סימן שאלה לגבי מה שעובר עליו, חשוב מאוד שלא להתעלם מכך, אלא לברר מה עובר על הנער. ניתן לעשות זאת על ידי שיחה ישירה ושאלה על מה שמטריד אותנו, או על ידי שיחה עם המחנך או אדם אחר שקשור לנער.

התערבות ממשית – רק במידה שאנחנו מבררים ומזהים שאכן ישנה התנהגות סיכון מסוימת, אנחנו פועלים באופן מעשי. בשלב זה הפעולה הכרחית, ולכן גם אם הנער מתנגד באופן נחרץ להתערבות שלנו, אין לקבל את בקשתו.

המסר שההורים יכולים להעביר לנער הוא – 'כהורים אנחנו מחויבים להשגיח עליך. נשמח לאפשר לך את החופש שאתה רוצה, אבל נוכל לעשות זאת רק כשנרגיש שאתה אכן לוקח את האחריות'.

אם ההורים חוששים שהנער ימשיך להתנגד, והם לא יצליחו למנוע זאת, חשוב מאוד שייפנו להתייעצות מקצועית, על מנת לגבש עמדה יציבה מול התנהגות הנער, מבלי לפגוע בו.

מודל שלושת השלבים מאפשר להורים לתת לנער חופש תנועה מספק בשיגרה, מבלי לוותר על ההשגחה וההתערבות המעשית כאשר הדבר נדרש. באופן זה ניתן לשמור על מערכת יחסים תקינה ובריאה גם בגיל ההתבגרות, ולאפשר לנער לגבש את זהותו, ללא עימות חריף מידי עם ההורים.

אריה אשדת M.A יועץ חינוכי ומטפל זוגי. רכז התכנית להכשרת מנחי הורים במרכז י.נ.ר