יום הזיכרון הוא דבר יהודי כל כך. מי כעם היהודי יודע לזכור. מי כמונו יודע להדליק נר. לעמוד דומם מול השכול ולכאוב. אנחנו יודעים לכאוב יותר מכל עם אחר. יום הזיכרון הוא דבר מתבולל כל כך. מה לנו, אנשים מאמינים, ולטקסי עמידה והנחת פרחים? מה לנו, המצפים לגאולה, ולמסדרי כבוד של חיילים, גם אם יהודים?

יום הזיכרון, בואו נודה, הוא דבר מביך עבורנו. אנחנו לא באמת יודעים כיצד לנהוג בו ובקונפליקטים שהוא מעורר. אבל עדיין, הוא חלק מההוויה שלנו. ומתובנה פשוטה זו אין לברוח. כשילדי בן החמש שאל אותי פעם למה כל החיילים גויים הזדעזעתי מעצם העובדה שילדי דורו אכן סוברים ככה.

שהמרחק בין הפלגים גדל עד כדי כך שאכן, אין בינו ובין החיילים דבר. איך יידע שהם יהודים, בעצם? גם אני, למען האמת, רחוקה מהצבא ת"ק פרסה. אין לי קרובי משפחה בצה"ל. אפילו לא בן דוד. אינני מכירה אישית אף חייל.

היה בשכונה איזה בחור שירד מהדרך והתגייס ואחר כך התחזק ונהיה ממנו בן אדם. היו אחד או שניים שעשו מילואים. הם היו באים מבויישים לבתי הכנסת במדים מיוזעים ומשהו בהליכתם היה גאה בכל זאת.

פעם עזרתי לארגן אוכל גלאט לחיילים חרדים, באחד מהמבצעים. אבל אין לי כל קשר אישי לצבא ההגנה לישראל. ילדי הם דור נוסף לתוך החומה הזו. ואני לא בטוחה כלל שזה משמח אותי.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'Mame' ותישארו מעודכנים

הבן שלי אוסף פשקוילים. יש לו באוסף מחלקה נרחבת של פנינים בענין הגיוס. המון פשקוילים מאויירים המתארים מפלצות במדי צה"ל וכיפות החוטפות אברכים סמוקי לחיים וילדים תמימי פיאות אל שקים או קסרקטינים, תלוי במאייר.

כשדרשתי ממנו לזרוק את הדברים האלו לפח הוא סירב. הוא אמר שיש להם ערך כי "עוד מעט ישימו בכלא את מי שכתב את זה". למה ישימו בכלא, שאלתי. סקרנית לשמוע מה הוא חושב על הקמפיין החרד"קי. "כי זה לשון הרע" הוא אמר לי. אסור להשמיץ ככה ברחוב אנשים, ומי שמפיץ דיבה ברבים ראוי ללכת לכלא. ככה בפשטות. אסור להשמיץ. זו ההלכה וככה אומרת תורתנו הקדושה.

לרגל יום הזיכרון לחללי צהל ונפגעי פעולות איבה אני רוצה להוסיף עוד הלכה אחת. הכרת הטוב. פעם אחת בשנה הבה נעצור ונזכור שיהיו אשר יהיו חילוקי הדעות, החללים האלו מסרו את נפשם למעננו. לא זכינו שתורה לבדה תגן עלינו, וזו אחריותנו שלנו, את זה לא ניתן להשליך על תינוקות שנשבו אלא עלינו בלבד.

אל לנו להתחבא מאחורי אידאלים בבואנו להכיר טובה פשוטה לחיילי ישראל על עמדם על משמר חיינו. החפץ חיים אומר שחובה על אדם להכיר טובה למוכר במכולת על היותו מוכר במכולת שבזכותו יש לנו לחם וחלב וזיתים בבוקר, זמינים לקניה. ואנחנו, יהודים, אמונים על הכרת הטוב. חובה עלינו להיישיר מבט גם אל מציאות שבה אלפי חיילים שוכבים בבוץ, מנהלים מארבים ומרדפים ומוכנים למסור את נפשם כדי שנוכל לחיות כאן.

לפחות, בואו לא נקרא להם חרד"קים. בואו נדאג שלא יצעקו לעברם נאצים וכאלו כשהם עוברים ברחובותינו. לא צריך להסכים, אבל חייבים לכבד. בכל זאת, ולמרות כל חילוקי הדעות, וכל מה שהיה ועוד יהיה, הכרת הטוב היא ערך שכולנו זוכרים.

וזיכרון, זה דבר משותף לכולנו.

גם הכרת הטוב.