בכל קבוצה תמצאו ילדים כאלה. הם הראשונים להצביע, הראשונים לענות גם בלי לדעת את התשובה, הם מחלקים תפקידים במשחקים והם ממש לא סובלים כשתשומת לבו של המבוגר מופנית למישהו אחר. אבל מה ההבדל העיקרי בין הילד שנולד להיות מנהיג לילד שרק מתיימר להיות מנהיג, אבל לא מצליח להגשים את שאיפותיו? הכול תלוי בכישורים התקשורתיים של הילד.

המנהיג האמיתי גם בגיל חמש יודע לא רק לזכות בתשומת לב הסביבה, אלא גם להסתדר אתה. הוא יודע להחמיא לחברים ונותן להם אפשרות להתבטא, הוא גורם לאנשים לרצות להיות בחברתו ולא מאלץ אותם להישאר לידו בכוח. לעומת זה הילד שרק רוצה להיות מנהיג מתקשה בתקשורת עם סביבתו. הוא גם מוצא את עצמו במרכז העניינים, אבל הרבה פעמים הוא מצליח לזכות רק בתשומת לב שלילית. הוא דורש לקבל את מבוקשו בכוח, הוא קנאי ונלחם במי שנראה לו כמתחרה. כל כישלון קטן נראה לו כאסון, הוא לא בטוח ביכולתו להיות המנהיג של הקבוצה, ולכן משקיע את עיקר מאמציו לא בהבלטת יכולותיו ויתרונותיו, אלא בהשמצת "היריבים".

הילדים האלה פגיעים מאוד, אין להם גמישות מחשבתית הנחוצה למנהיג אמיתי, הם מרוכזים יותר מדי בעצמם, ברגשותיהם ובשאיפותיהם. 

כיצד מתמודדים עם התופעה? הרי בין אם אנחנו הורים ובין אם אנחנו מורים, עלינו להתייחס באופן שווה לכל הילדים, ואין לנו לא זמן, לא כוח וגם לא נכונות להתעסק אך ורק ב"מספר אחד" הנצחי. ראשית, כשיש בקבוצה שלנו ילד כזה, מאוד לא מומלץ לטפח תחרותיות בתוך הקבוצה.

התחרותיות הזאת לא תסייע לילדים אחרים להתבטא, אבל תסבך עוד יותר את האווירה. מטרתו העיקרית של מחנך הקבוצה שבה יש מנהיג קטן היא לתת לכל ילד הזמנות למצוא את הנישה שלו ולהביא לידי ביטוי את כישוריו הייחודיים. אגב, זה לא אומר שעל מנת להרגיע את הרוחות ולא לתת למנהיג הקטן לרמוס את האחרים, עלינו להימנע משבחים ולהתעלם מהצלחות. להפך, חשוב מאוד להדגיש את ההצלחות של הילדים הביישנים והחלשים יותר בקבוצה, ולשלב עד כמה שאפשר את הילד שרואה את עצמו כמנהיג בטקסים הקטנים המהללים את הניצחונות הצנועים של האחרים. אבל כשמדובר במנהיג עצמו, חשוב להדגיש את הצלחותיו דווקא בתחום הפעילות החברתית, העזרה לזולת והיכולת להתחשב ולוותר.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'Mame' ותישארו מעודכנים

חייב להתבלט בכל מחיר. בעיה? (צילום: shutterstock)
חייב להתבלט בכל מחיר. בעיה? (צילום: shutterstock)

אם הילד רוצה בעתיד להיות מנהיג אמיתי, עליו מגיל צעיר להבין כי ההצלחה שלו בתחום שיתוף פעולה עם האחרים שווה לא פחות ולפעמים אף יותר מאשר ההישגים הפרטיים. הילד שילמד לחלוק עם האחרים צעצועים וממתקים, רעיונות ומשחקים, מצב רוח טוב וידע, מקבל את הסיכוי האמיתי להיות מנהיג גם בגיל מבוגר. כי לצערנו, מנהיגים קטנים רבים, שלא מפתחים בעצמם תכונות מנהיגות אמיתיות, גדלים להיות מבוגרים מתוסכלים שמרגישים שלא הצליחו לממש את הפוטנציאל שלהם. 

לרוב, המחנכים מנסים להיאבק באנוכיות של הילדים האלה, דורשים מהם להתאפק, נוזפים בביטויי הקנאה שלהם. כמו רוב הטפות המוסר, גם אלה לא ממש מועילים, במיוחד כשמדובר בילדים-מנהיגים. הרבה יותר משתלם לנצל את הצדדים החזקים של הילדים האלה.

הם רוצים להיות "הכי-הכי"? מצוין, שיהיו הכי אצילים והכי סבלניים, הכי רגישים והכי מתחשבים. תדגישו את ה"הכי" שלהם, אבל תקפידו שמאחורי ה"הכי" עומדת תכונה חיובית. כשהילד מפסיק לראות בילדים אחרים מתחרים ומתחיל לראות בהם חברים שמאפשרים לו להרגיש חכם, חזק וטוב לב, הוא כבר עושה חצי דרך לקראת הפיכתו למנהיג אמיתי ולא מנהיג מתיימר.