"איך להתמודד עם המחלה של הילד?" "איך לגדל ילד עם צרכים מיוחדים?" "איך להתמודד עם המחלה של האח או האחות?" – סביב השאלות האלה מתנהלים דיונים ארוכים, ונכתבו עשרות ספרים וחוברות שנועדו לכל בני המשפחה להתמודד עם המצב הקשה של ילד חולה.

אבל גם ילדים בריאים במשפחה הזאת נושאים בנטל כבד, והוא קשור לא רק להתמודדות ישירה עם מגבלות האח החולה.

ההורים במשפחה עם צרכים מיוחדים נחשפים למידע רב אודות המחלה, סיכוי ההחלמה, דרכי הריפוי וכו'. הילדים חשופים לכל המידע הזה הרבה פחות, אך הדבר לא אומר שיש להם פחות שאלות. במשפחות רבות גם לא נהוג לקיים שיח משפחתי סביב הנושא הזה, והילדים גדלים בתחושה שמדובר בנושא "אסור".

הם מתביישים לשאול את השאלות המתבקשות, ולעיתים מדמיינים לעצמם תשובות הרבה יותר מפחידות מהמציאות. הפסיכולוגים סבורים שחשוב מאוד לספר לילדים הבריאים על מצבו של האח החולה, להסביר להם את המגבלות שלו ולהדגיש את היכולות שלו, להרגיע את הפחדים ולתת תמונה מציאותית ככל האפשר של העתיד.

מאידך, ישנם הורים שסבורים שהילדים הבריאים כבר מספיק בוגרים ואחראיים כדי להבין את גודל הצרה, ומטילים עליהם את מלוא האחריות, שלעיתים לא תואמת את גילם ואת בגרותם הנפשית.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'Mame' ותישארו מעודכנים

אכן, הקשיים של ההורים לילד עם צרכים מיוחדים גדולים הרבה יותר מקשייו של כל הורה אחר, אבל הילדים הבריאים שלהם לא מתפתחים מהר יותר בעקבות העובדה הזאת, ולא תמיד יכולים לספק תמיכה ועזרה המצופים מהם. לפעמים כובד האחריות שההורים מטילים על הילדים הבריאים שלהם ממש רומס אותם.

מבחינה פיזית זה יכול לבוא לידי ביטוי בנערה צעירה שקורסת תחת נטל הטיפול המלא בקטנים במשפחה, היות ואמה עסוקה בטיפול בילד החולה. מבחינה נפשית זה יכול לבוא לידי ביטוי בילד שלא מפתח אינטרסים משלו, היות והוא מרגיש מחויב לגמרי למשפחה.

חשוב להדגיש שהמצב הזה יכול להתפתח גם בלי שההורים התכוונו לכך, רק מעצם תחושת האחריות הכבדה השוררת באוויר הבית. המשימה של ההורים במקרה הזה היא לשים לב שהילד הבריא מקדיש את חייו למשפחה מעבר למידה, ולתת לו את ההזדמנות לחיות את חייו למרות הקשיים המשפחתיים.

הקושי הנוסף של הילדים הבריאים במשפחות האלה הוא הניסיון לממש את שאיפות ההורים "המאוכזבים". הילד הבריא מנסה כביכול לנחם את הוריו ולתת להם את כל מה שהאח החולה לא יכול לתת.

אם ההורים לא מסיטים את הילד מהנתיב הבעיתי הזה ולא מדגישים כי משימתו היחידה היא לממש את הפוטנציאל שלו ולא לכפר על אף אחד אחר, ההשלכות עלולות להיות חמורות ביותר.

הילד הבריא גדל להיות פרפקציוניסט שמרגיש שלעולם לא יצליח להגיע ליעדי-על שהציב לעצמו, ואילו הילד החולה חי בתחושה שהוא נטל על משפחתו, כי הוא הרי לא מסוגל להתקרב אפילו ליעדי-העל של אחיו הבריא.

לפעמים הנמכת הציפיות מצד ההורים לא רק בנוגע לילד החולה, אלא גם בנוגע לאחיו הבריאים עוזרת מאוד לכל בני הבית להסתגל למצב הלא פשוט של המשפחה.